הגישה התבוסתנית של ההסתדרותאשר מוכנה למכור את העובדים בכל מחיראינה מקרית זו בדיוק המטרה האובייקטיבית שלה הסיבה שלה להתקיים.

זוהי עמדת הקרב שלה, כי חלק בשותפות עם המעבידים העובדות שנודע לנו עליהן רק הולכים לאשר פעם אחרי פעמים רבות, שההסתדרות אינה רק אויב, אלא האויב העיקרי של כל תקומה מחדש של תנועת הפועלים המעמדית.

האירועים שהתרחשו ב- 25 במאי הם הביטוי החומרי לסתירות החברתיות בימינו. אנו מתייחסים לאירועים שדווחו בהצהרה של מועצת העובדים הכללית של עובדי חברת התעופה אל על, "כידוע, לפני כחודש הציע לנו מנהל אגף התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, לשנות הצורה הארגונית של מועצת העובדים, ולהפריד אותה ל -4 חלקים: טייסים, צוותי טיסה, תחזוקה ומנהלתי (...) עתירה מכיוון שקבוצת הטייסים דורשים מהיו"ר, לפעול באופן עצמאי במשא ומתן (...) לאחר אספת חירום של מועצת העובדים הכללית, התקבלה ההחלטה לדחות בקשה כזו (...) לאחר ההחלטה וההתרעה על הניסיון לנהל משא ומתן ללא תלות במועצת העובדים, הופתענו לגלות כי ההסתדרות, ההנהלה ואיגוד הטייסים חזרו להתיישב ולנהל משא ומתן ללא נוכחות נציגי ועד העובדים הכללי רק שעה לאחר שנודע להם על המחלוקת המועצה (...) בהתחשב בעובדה זו, נציגי מועצה העובדים הכללי נכנסו לחדר בפעם השנייה ודרשו נוכחות במשא ומתן על ההסכמים, אולם כיוון שהנציגים החליטו לעצור ולא להמשיך בנוכחות הנציגים, החלטנו להפגין את אי הסכמתנו עם גישה אומללה זו".

היחס של הנהגת האיגוד, הפעולה ולא המילים מהאיגוד הצהוב הזה, צורתו הארגונית, שנועדו לאפשר למנהיגים החלטות והסכמים מטעם הוועדות, ללא כל התערבות או השתתפות של העובדים המאוגדים, ובאופן כללי בניגוד לרצונם, מסוכמים בתגובתו הבוגדנית של המנהיג בצמרת: " האירועים הקשים שהתרחשו היום בישיבת הנהלת אל על עם מגזר הטייסים בליווי ההסתדרות (...) התנהגות זו הוא חבלה במשא ומתן הפוגעת בכל עובדי החברה שנמצאים "בצומת קריטי". "לפרוץ לפגישה, להפוך שולחנות ולקלל. "וונדליזם ואלימות לא יתקבלו. זה הנוהל שמעכב את כל המשא ומתן" (...) "בגלל התנהגות זו נגד כללי ההסתדרות, החליט מר ארנון בר דוד להשעות מייד את כל נציגי מועצת העובדים הכללי ".

כלומר, הגנה על החברה מפני האינטרסים של העובדים, ניסיון להפריד במקום לדאוג לסולידריות, ולנקוט בצעדים דרסטיים נגד המאבקים האפקטיבים, המאבק שאין לה גבולות. אם אלה הם השותפים איננו זקוקים לאויבים. ובעוד שיש אויבים נגד מעמד הפועלים בכל מקום, הפסאודו מארגנים האלה מבצעים את העבודה הזה כמו אף אחד אחר. שיירשם, שייזכר, ף אחד לא עושה את זה כמו ההסתדרות.

דווקא בעובדות הלכה למעשה, בהתפתחות ההיסטורית של יחסי הכוח החברתי, שנקבעים היום על ידי המשבר הגדול ביותר של הקפיטליזם לאחר מלחמת העולם השנייה, שהאיץ באופן אקספוננציאלי על ידי המגיפה הקורונה, הוא שקובע את הצרכים. הצורך הכלכלי קובע את הפעולה, את המאבק. ולא להפך, כמו שהנגועים בנגיף מסוכן אחר, זה של אקטיביזם, היו רוצים לראות אותו. זה של אלה שאומרים הרבה לעשות אבל בעצם לא עושים כלום.

המציאות החומרית הזו וההכרח הסיבתי הוא זה שחייב להכריח, ולמעשה כבר מכריח את קבוצת עובדי אל על, להתנגד ובקרוב בהכרחי מבחוץ לארגון הבוגדני זה. שותפים כבר לגניבה הבוטה של קרן הפנסיה של העובדים לטובת החברה, לא יהססו לשלוח כמה שיותר עובדים לאבטלה, מבין 6,000 החיים בחוסר הוודאות של חופשה ללא תשלום. זו בדיוק מטרתם של הניוונים הללו, להציל את החברה ולא להציל את העובדים. הם נמצאים בתעלה הנגדית.

אנו לא שומעים דבר ובכנות לא מצפים לשום דבר מהאויבים הללו במצב הקריטי ביותר בתולדות הפרולטריון בישראל. לא נשמע מהם יותר מאשר תמיכתם במדינה, בצורך בפיטורים וקיצוצים לטובת הכלכלה הלאומית, המדינה הזו שנטשה את העובדים ואת העצמאים לגורלם, מחלקת היום כספי מס לחברות גדולות, כאמצעי להאיץ את חזרת העובדים לתעסוקה, לייצור עוד הון. זו מדינה מעמדית, כמו כל האחרים. השקר הצבוע של אינטרסים המשותפים של מעסיקים-ובדים. כאילו המעסיקים פועלים מתחושת צדקה כלפי עובדיהם, כאילו לא הרווחים והרווחיות הם שמנהלים את חשבונותיהם! כאילו הביקוש לעבודה גודל בהתאם לצדקות של המעסיק! כאילו יוכלו לעצור את הנפילה הבלתי נמנעת בשיעור הרווח, ואת המשבר הכלכלי המחזורי של ייצור יתר! כאילו חברה תחזיר 100 עובדים כשהיא צריכה רק 20 כיום, רק בגלל רצונו של המעסיק הפטריוט. מה שהם באמת יעשו זה לנסות להפחית את השכר הריאלי, להגדיל את הפרודוקטיביות ואת עוצמת העבודה, להפחית את הפנסיות, להשתלט על המיסים, לדרוש סובסידיות ובסוף להעלות מיסים יותר מכיוון שרק אז הם יכולים להעצים את הרווחים הם סוחטים את העובד ואז זורקים אותם כי רק אז הם יכולים לנסות לחסוך מעט עודף ערך בתקופות המשברים האלההם לא חולקים את הרווחיםהם גונבים את רווחי ההוןאבל הם רוצים שנשלם על ההפסדים

אז הוא המשבר שהולך להיעלם הבחנת בין עובדים, בהיותם טייסים, עובדי תחזוקה, מפעילים או דיילי טיסה, כולם בסופו של דבר עובדים ומובטלים, פרולטרים. אם בתחילה מגזרים יכולים לנסות להבדיל את עצמם, בסופו של דבר רוב האחדות תנצח, מעל החברה, מעל המקצוע, מעל המגזר.

התעופה כיום נמצאת במשבר עמוק ועולמי, שכן המערכת הקפיטליסטית כולה, הפחתה והפיטורים מאיימים על עובדים ברחבי העולם, לפי נתוני IATA שני מיליונים משרות בסכנה. הירידה בביקוש הוציאה מגזרים שלמים לאבטלה, ותקופות משבר המשמעות היא רעב, סבל וייאוש בקרב הפרולטרים. זה יהיה עניין של לראות מי משלם עבור הכלים השבורים, אחרי שנים של שגשוג ללא תקדים בתעשייה, הבורגנות או הפרולטריון.

כדאי שהפרולטרים אינם אלה שמשלמים, יש צורך להעלות את הדרישות הישנות אך היעילות של מעמד העובדים שכר מלא למובטלים עצירה האבטלה על ידי צמצום שעות העבודה ללא הורדת שכר. יהיה חייב בשביל הניצחון הזה שיטות המעמדיות חוץ ונגד אויבי המעמד המחופשים לארגוני עובדים שביתה הסולידריות ללא הגבלות או שירותים מינימליים ההרחבה הכללית על מגזרי הייצור הבינלאומיות של המאבק.

איך הם ישלמו את זה? שאין כסף? לא לנו להגיב על כך, אך אנו יכולים להבטיח שכסף, הון וסחורה קיימים בהרבה, יותר מי זה העבודה שנצברה, ההון, מופק יתר על המידה ומחולק בידיים מעטות. בנוסף, קשורה במערכת ייצור שאינה נותנת יותר, עם ייצור חברתי, והפצה מרקנטילית, שאין לה תוכנית למשבר ושאינה יכולה להיות לה שום תוכנית, הוכיח את עצמו כמת מהלכת. בנוסף, ראינו שכסף אינו חסר אם מדובר בהצלת ההון, הם מחלקים אותם בניהם, מיליארדים שנועדו "להפעיל מחדש את הכלכלה" אינם אלא סובסידיות להון פרטי.

אנו, גם נותנים לעצמנו את ההזדמנות לחזור על זה, שהמהלכים שעוברים כרגע הם בדיוק, את האישור החד של קו המפלגה בתחום המאבק באיגודי עובדים. ההתרחבות של איגודים המקושרים למדינה, כלומר בעלי אופי פשיסטי, היא תוצאה של ניצחון הקפיטליזם במלחמת העולם השנייה. כמו שאמרה מפלגתנו, הפשיזם הפסיד במלחמה, אך ניצח פוליטית. מכונה הולכת וגוברת של סחיטה, הדחקה ושליטה, מניפולציה חברתית.

אנו, שבאותו תהליך שחזור המפלגה, הדוגלים כי דוגמה התפתחות האירועים באיטליה שהוצגה באותה עת על ידי השמאל הקומוניסטית, עד להקמתה מחדש של המפלגה הקומוניסטית הבינלאומית, חידוש של דרכו מהאינטרנציונל השלישי שחוסל על ידי המהפכה הנגדית סטליניסטית, אמרנו שהמדינות הדמוקרטיות היו חלק מאותה מערכת שכונתה העולם הליברלי, אך היא השתמשה בכל אמצעי הכפיפות שירשו מהפשיזם, תנועה של תעשייה גדולה בתקופת האימפריאליזם. ואחד החשובים שבהם היה זה של איגודי המשטר, שהכילו את מאבקי העובדים, הסיטו אותם לתבוסתנות ולאינטרסים של קפיטל, ומיזגו אותם עם האינטרסים של הכלכלה הלאומית.

אמרנו אז שתחייתו של תנועת פועלים מעמדית, גם אם בקנה מידה קטן, חייב לעבור את השחזור מחוץ לאיגודים אלה של המשטר ונגדם, גישה אפשרית רק עם מרד הבסיסים וקרביות מהפועלים. ההיסטוריה גם הוכיח אותנו צודקים, עם הולדת וועדות הבסיס באיטליה, ואיגודי לוחמניים, תהליך שארך עשרות שנים בגלל המהפכה הנגדית העמוקה שאליה הוטל עלינו האיגוד הטריקולור, המשך ישיר ויורש הפשיסטית. ארגונים מסובסדים, כפיפות מוחלטת למגבלות החברה, כפיפות לאינטרסים לאומיים.

כך היא ותמיד היה, ההסתדרות, שכל קיומה ולידתו היו של איגוד המקושר למדינה והקמתו, שוביניסטי ואנטי-מעמדי, באותה צורה כמו זו של האיגודים האנכיים בספרד או הטריקולור באיטליה, והיום, השותף העיקרי של הקבוצות הכלכליות השונות השולטות ומעצור במאבקי העובדים. נותר רק לראות לאן הולך כל אחד מאותם מנהיגים בוגדים שהגיחו מהכנופיה הרקובה והאמיתה הזו, האויב העיקרי של מעמד הפועלים בישראל.