קורונה וירוס

המגיפה אינה נמצאת מעל המעמדות

צורות החיים השונות מהוות מכלול אחד בפיתולים וסיבובים בלתי פוסקים ואינסופיים של התפתחותם. המין האנושי מתקיים יחד עם צורות חיים רבות אחרות, חלקן בגוף האדם עצמו, לעיתים מועילים, לעיתים מזיקים. האנושות למדה כיצד להתמודד עם התוקפנות של מיני בעלי החיים הגדולים יותר, אך נותרה פגיעה לקטנים יותר, כולל חרקים רבים, חלקם אורגניזמים חד-תאיים ווירוסים.

בהחלט יהיה מועיל לכתוב היסטוריה של המגיפות הגדולות, אשר במשך מאות שנים השפיעו באופן משמעותי על התפתחות האנושות, החל מאלה שסימנו את סוף ימי הביניים באירופה, ועד לרובלה ואבעבועות שחיסלו את אוכלוסיות היליד מאמריקה, עד מה שמכונה "שפעת ספרדית", שהובאה על ידי מלחמת העולם הראשונה ובסופו של דבר הכפילה את קורבנותיה.

נשאל את עצמנו: האם המין האנושי מוכן יותר להגיב לאיום של מגיפות מאשר בעבר? התשובה היא ללא ספק, "כן" בכל הנוגע לאסונות הרבות שהיו עד לפני כמה עשורים, היו מחלקים גדולים של שכול ומוגבלות, שנפלו רבות על הצעירים, והביאו מחלות כמו טרכומה, שחפת, פוליו-מיאליטיס: השניים הראשונים על ידי חיידק, השלישית על ידי נגיף. אלה מגפות שהתפשטותן נמשכת רק באזורים העניים ביותר של כדור הארץ, בין המעמדות החברתיים הנמוכים ושלא ניתן להשיג בהם שירותי בריאות מתאימים.

תוחלת החיים גוברת גם היא, אך היא שוקעת בחדות בתהום שנפתח על ידי משברים כלכליים או נגרמה על ידי אי סדר פוליטי, כפי שקרה, למשל, במידה רבה במהלך התפרקות האיחוד הרוסי משנת 1989 ואילך.

מכיוון שמה שלא פועל לשמירה על בריאות המין האנושי הוא הקפיטליזם, שיוצר קונפליקט חשוך מרפא בין חוקי רביית ההון, לבין אלה של רבייה ושמירה של החיים - ובראש ובראשונה, המין האנושי.

לא במקרה שהמגיפה הנוכחית מקורה בסין, מדינה שזכתה בעשורים האחרונים לצמיחה מהירה במיוחד, שהובילה אותה לחזית ההתפתחות הכלכלית הקפיטליסטית המודרנית.

ברור שהדילמה שעימנו אנו מתמודדים כיום היא כדלקמן: האם עלינו להגן על האנושות מפני תוקפנות בלתי נראית זו העלולה לגרום (איננו יודעים עדיין) להשמדת המין האנושי?; או שמא עלינו להגן על תפקודם המתמשך של יחסי הייצור על בסיס עבודה שבוצעה ועל תפוצה של סחורות? האם עלינו להגן על המין האנושי, או האם עלינו להגן על ביטויו ההיסטורי-פרודוקטיבי בעידן הקפיטליסטי, הנוטה בשם "האומה"?

הדילמה קיימת לעיני כל, סביבנו: בדחיינות המתוחה, "לסגור או לא לסגור?" הרבה זמן אבוד במאמץ למנוע הזיהום. ביפן, למשל, האיום הגדול והדאגה הגדולה למעמד הבורגני הוא אובדן העסקים הגדולים שהציגה האולימפיאדה.

מול בגרות של ידע ועבודה אנושית הנוטה להפוך את כדור הארץ כולו למכונה אינטליגנטית ושיתופית אחת, כל בורגנות, שוכנת במדינה משלה ומוקפת ב"מדענים "משלה, מעכבת את האזעקה למשך זמן רב ככל האפשר, סגירת הגבולות למי שרוצה להיכנס, אך לא למי שרוצה לעזוב. והם קבעו מכסות לבדיקות עם ספוגיות באף כדי להפחית את מספר הנגועים! בינתיים הם מנצלים את המחלה כדי לנצל כל סוג של הונאה וספקולציות.

במשבר הסנילי הנוכחי של הון עולמי, מערכת הרווחים מרחפת על סף מיתון וייצור יתר. אך בואו לא נאפשר למגיפה להרחיק עובדים בבטחה מהמפעלים ואתרי הבנייה! בואו לא נחסום את המכולות שנערמו על הרציפים, 95% מהם מלאים בסחורות שלא מועילות לנו! בואו לא נשמור מטוסים על המסלול, מכיוון שזה יכול לגרום נזק קשה ל"תיירות ", התרופה לשעמום של הבורגנות הקטנונית.

סגירת בתי ספר ובתי קולנוע היא זולה. אך סגירת המפעלים עד שחלפה הסכנה? לא ניתן להעלות על הדעת! טירוף! כפירה! אכן, גם איגודים עובדים כמו יוניט בבריטניה קוראים "סיוע כספי" לתעשיות כמו תעופה כדי "להתמודד עם התמוטטותם הסוערת בהזמנות". מכיוון שעובדים חייבים ללכת לעבודה, אין לאפשר כללים מהותיים בנושא היגיינה לשבש את התעשייה או את אמצעי העובדים להגיע לעבודה. מוטב לנו להיות מתים!

עצם הקמת טיפול מונע בריאותי, עם שינוי זמני של המקצבים ואמצעי הייצור, הידע והצריכה, המיושמים על פי תוכנית בינלאומית, הפסקה הכרחית במעגל חיי האדם הקולקטיביים על פני כדור הארץ, אינה מתיישבת עם מקצבים ומעגל ההון, שלהם הייצור וצריכה לא חייבים, ולעולם אינם יכולים להפסיק.

אסור למעמד הפועלים לקבל את זה, עליו לדרוש את תשלום השכר לכל העובדים שפוטרו מהעבודה בגלל הנגיף, במיוחד העובדים הזמניים והעובדים של הנקרא "GIG ECONOMY" אשר חייהם כבר מספיק רעועים. המגיפה לא מעל המעמדות והפרולטריון לא צריך לתת האמונה בהובלה והנהלה למעמד ההרסנית של הבוסים ומדינתם.